סעיף 284 קובע כי עובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו מאסר שלוש שנים.

 

  

היסוד העובדתי בעבירה האמורה הוא משולש: יסוד אחד הוא רכיב התנהגותי, דהיינו "מעשה מרמה או הפרת אמונים"; יסוד שני הוא רכיב נסיבתי, דהיינו, "עובד ציבור העושה במילוי תפקידו"; והיסוד השלישי שבעבירה הוא, מעשה "הפוגע בציבור". רכיב זה אינו תוצאתי, אלא נוגע לתכונה מיוחדת של הרכיב ההתנהגותי, דהיינו, נדרש שמעשה המרמה או הפרת האמונים יהא לפי טיבו וטבעו, מעשה הפוגע בציבור .

לקבלת מידע משפטי נוסף לחץ/י: יעוץ משפטי

 

הרכיב ההתנהגותי שבעבירה מציג למעשה שתי חלופות: האחת עניינה מעשה מרמה. האחרת עניינה מעשה הפרת אמונים. לפיכך, אף אם יתברר כי אין מדובר ב"מעשה הפרת אמונים" כמשמעותו בסעיף, תתכן הרשעה על-פי אותו סעיף בהתקיים החלופה של "מעשה מרמה". 

  

סעיף 284 אינו מגדיר מהו מעשה המרמה האסור על פיו. נראה, כי למושג "מרמה" תינתן בהקשר הנדון, אותה משמעות שיש לו בסעיף 414 לחוק העונשין (קדמי, חלק שני, עמ' 944). מעשה מרמה, מתבצע, אם כן, כאשר אדם מרמה את זולתו בכוונה, על ידי דברים שהוא יודע שהם כוזבים, או שאינו מאמין כי הם נכונים.

 

עוד נקבע כי:

 

"היסוד ההתנהגותי של "הפרת אמונים" מתקיים בעצם מתן ההוראה לבצע רישום לא נכון. עובד ציבור המבצע בעצמו, או המורה לזולתו לבצע, רישום שאינו אמת, מועל באמון שניתן בו ומפר בכך אמונים. ביסוד האמון עומדת עשיית הישר וההוגן על פי עובדות אמת. עובד ציבור הסוטה מאלה מועל באמון ומפר אמונים"

 

רכיב עובדתי נוסף, הנדרש בעבירה של מרמה והפרת אמונים הוא, שההתנהגות האסורה, בנסיבותיה הרלבנטיות, תהא מן הסוג הפוגע בציבור. לעניין זה, נפסק:

 

"שימוש מעוות בסמכויות פוגע באמינותו של המוסד, שהופקד על תחום פלוני, ומסכל את המטרה אשר למענה כונן. בכך, כמובן, פגיעה ישירה בציבור".

 

אבהיר כי הפגיעה בציבור אינה חייבת לבוא לידי ביטוי בגרם נזק חומרי דווקא. די בפגיעה באמון הציבור במערכת השלטונית. על כן פגיעה ב"טוהר המידות" מהווה פגיעה בציבור, שכן טובת הציבור דורשת שפקידי המדינה לא ימעלו בתפקידם, במובן הרחב של המילה.

לקבלת מידע משפטי נוסף לחץ/י: יעוץ משפטי