התערבות בית משפט של ערעור

זכות הגישה לערכאות שיפוטיות הוכרה בישראל כזכות בסיס הניתנת לכל אזרח באשר הוא. כאשר ההליך המרכזי נידון בבית משפט שלום, ניתן לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. כאשר העניין נידון במחוזי, הערעור מוגש לבית המשפט העליון. על החלטות של בית המשפט העליון לא ניתן לערער, אלא אם ניתנה רשות מיוחדת.

במשפט הפלילי, הערעור מוגש אודות הרשעת או אי הרשעת הנאשם, ולעניין העונש שנגזר. עם זאת, ערכאת הערעור אינה דנה בשאלות עובדתיות אלא בקביעות משפטיות. קרי, בית המשפט של הערעור איננו נוטה להתערב בקביעות קודמות הנוגעות לממצאי מהימנות. למעשה, בית המשפט של הערעור עוסק בעיקר בהנמקת הכרעת הדין והעונש שנגזר בערכאה הראשונה.

התערבות מעטה בממצאים עובדתיים

על פי ההלכה המשפטית, שנקבעה בע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, לבית המשפט היושב כערכאת ערעור יכולת מועטת להתערב בממצאים עובדתיים. זאת לאור העובדה שלערכאה הדיונית יש יתרון בקביעת ממצאים אלו בשל דרך ניהול ההליך. כלומר, לערכאה הדיונית יכולת להתרשם באופן ישיר ממהימנות עדים. לבית המשפט שיושב כערכאת ערעור אין יכולת זו, ולכן התערבות בנושא מהימנות העדים או בעניין קביעות עובדתיות אחרות, נעשות רק במקרים חריגים.

בין מקרים אלה ניתן למנות מקרה בו קבע בית המשפט לערעור כי בגרסתו של העד דבקו פגמים אובייקטיבים. הערכאה הראשונה מצאה את העד מהימן, לאחר שהותיר רושם חיובי. אולם, ערכאת הערעור קבעה כי לא היה ניתן לבסס הרשעה בפלילים על בסיס אותה עדות פגומה, למרות מהימנות העד.

בע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, שופט המיעוט ציין כי הממצאים העובדתיים של הערכאה הראשונה שזורים לרוב בשיקולי התרשמות. דהיינו, הקביעות בנוגע אליהם מתבססות הן על שיקולי התרשמות והן על שיקולי הגיון, על ערכאת הערעור לבחון האם לפי שיקולי ההיגיון ולמרות ההתרשמות הערכאה הדיונית, יכולה הקביעה העובדתית לעמוד. כאשר התשובה לכך היא שלילית, על ערכאת הערעור להתערב בעניין משיקולי צדק.

השופט אף המשיך ונתן דוגמא למקרה שהצריך את התערבות ערכאת הערעור, בו מתן אמון בעד על ידי שופט הערכאה הראשונה לא עלה בקנה אחד עם עדויות נוספות. עם זאת, יש לציין כי הייתה זו דעת המיעוט באותו מקרה, ושופטי הרוב הבהירו כי על פי ההלכה שנקבעה בפסק דין מנבר, הביקורת של בית משפט לערעורים על ממצאים עובדתיים הינה מצומצמת. בפרט בעניינים הנוגעים להתרשמות ישירה מן העדים. זאת לאור העובדה שהתרשמות השופט בערכאה הראשונה ותחושותיו הפנימיות לא תמיד באות לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון עליו מסתמכת ערכאת הערעור. לכן, שופט הרוב קבע כי ישנו צורך בטעם מיוחד כגון טעות מהותית ובולטת של הערכאה הראשונה, או התעלמות מפרטים מהותיים בחומר הראיות, על מנת להצדיק את ההתערבות.

הנמקה לקויה - עילה להתערבות בהכרעת/גזר הדין

לעומת זאת, כאשר פסק הדין או גזר הדין הניתן על ידי הערכאה הראשונה, ניתן ללא הנמקה או כאשר היא חלקית, תיטה ערכאת הערעור לבקר ביתר חומרה את פסק הדין ולעיתים אף לשנות את שנקבע בו. ברע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל, השופט ברק פירט את תכליות הנמקת ההחלטה. ראשית, היא משמשת ככלי לפיקוח על פסק הדין על ידי ערכאת הערעור. שנית, ההנמקה היא חלק מהותי ובלתי נפרד מפסק הדין.

היא מהווה חלק חשוב בהליך גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר כי העניין זכה לבירור נאות בבית המשפט. יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו. במקרה אחר ניתנה הנמקה על ידי ערכאת הדיון אולם,ערכאת הערעור קבעה כי היא לא נערכה וסודרה כראוי ונעדרה דיון בפירוט הנדרש ביסודות העבירה. נסיבות אלו לא הצדיקו את פסילת פסק הדין, אך ערכאת הערעור נדרשה לניתוח נוסף של הראיות וסקירת מכלול העובדות בשנית, על מנת להגיע להכרעה.