הנאשם ביים תאונת דרכים

הוגש כנגד נאשם כתב אישום,המייחס לו עבירות של זיוף בניגוד לסעיף   418 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 , שימוש במסמך מזויף בניגוד לסעיף 420 לחוק העונשין, קבלת דבר במרמה בניגוד לסעיף 415 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין.

בכתב האישום נטען, כי הנאשם נהג ברכבו, הסיעו לאחור והתנגש ברכב חונה.

הנאשם הגיש לבית משפט השלום בירושלים בקשה לתשלום תכוף בגין תאונת דרכים וכן תביעה נגד חברת הביטוח - "ביטוח ישיר" ,לתשלום פיצוי עבור חבלות גופניות שלטענתו נגרמו לו עקב התאונה. לתביעות אלה צירף הנאשם מסמכים רפואיים שונים, בהם מסמך רפואי אותו זייף הנאשם.

לקבלת מידע משפטי נוסף לחץ/י: יעוץ משפטי

כמו כן, ביקר הנאשם במרפאה וקיבל תעודה רפואית בה מתאר הרופא את הנאשם כמי שסובל מכאבים בגופו.

השופט בתיק לאחר שראה ושמע, את עדי התביעה מחד ואת הנאשם מאידך והתרשם מהם ולאחר שבחן הראיות והטיעונים הגיע למסקנה, כי יש להעדיף את גרסת התביעה על פני גרסתו של הנאשם ועל כן הרשיעו.

חשוב לציין, כי הנאשם בתביעה האזרחית לפיצויים עקב תאונת דרכים לא הגיש את מסמכים מקורים ומכוח כלל הראיה הטובה ביותר היה עליו להגיש את המסמכים המקוריים.

לעניין אי הגשת המסמך המקורי ההלכה ידועה: "הימנעות מהבאת ראיה-מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה,הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים,לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע" (קדמי,"על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1650).

בחקירתו במשטרה, הנאשם לא היה בטוח בעצמו והוא כל הזמן ניסה להתחמק ומסר, כי הוא לא זוכר את התאריך בו ביקר במרפאה לאחר התאונה. במסמכי ההפניה לא צוין כי הנאשם עבר תאונת דרכים, הרופא כתב  "אין מה לציין", בעדותו ציין הרופא כי  המילה "אמ"ל" שמשמעותה "אין מה לציין" במסמך הרפואי, משמועתה כי לא היה שום אירוע שמצריך התייחסות החולה, שכן הנאשם פקד את המרפאה לאחר שהיו לו כאבים בכתף שמאל שהגבילו אותו בתנועה ללא כל רקע אחר.

לסיכום לאור הסתירות הרבות ועדותו של הנאשם, הרופא ועדים נוספים הרשיע השופט את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, דהיינו, בעבירות של זיוף בניגוד לסעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף בניגוד לסעיף 420 לחוק, קבלת דבר במרמה בניגוד לסעיף 420 לחוק, שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק. 

לקבלת מידע משפטי נוסף לחץ/י: יעוץ משפטי