שחרור מוקדם של אסיר המרצה עונש בגין אלימות במשפחה, אימתי?

אסירים אשר מרצים מאסר מאחורי סורג ובריח יכולים לבקש שחרור מוקדם. במקרים אלה, וועדת שחרורים בשירות בתי הסוהר תבחן את נסיבות המקרה ותקבל החלטה מקצועית בנוגע לאסיר המדובר. שיקוליה של הוועדה מפורטים בסעיפים 9-10 בחוק שחרור מוקדם על תנאי. מדובר בשורה ארוכה של שיקולים כגון הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, בני משפחתו או נפגע העבירה. כמו כן, הוועדה בוחנת גם את העבירה אשר בגינה האסיר נושא את עונשו. ככל שמדובר בעבירה חמורה יותר, כך השיקול לקבל את הבקשה לשחרור מוקדם קטן בהתאמה.

סעיף 11 לחוק זה עוסק באופן ספציפי בעבירות אלימות במשפחה. מדובר בסעיף אשר קובע כי כאשר מדובר באדם אשר מרצה מאסר בגין אלימות במשפחה, וועדת השחרורים לא תיעתר לבקשתו אלא לאחר שצוות מקצועי הגיש חוות דעת לעיונה באשר למידת המסוכנות הנשקפת לבני המשפחה כתוצאה משחרורו של האחרון. צוות מקצועי זה מורכב בין השאר מנציגי השב"ס ומשרד התמ"ת.

במסגרת עתירה אשר הוגשה על ידי אסיר המרצה מאסר עולם בגין רצח אשתו, עלתה שאלת המשקל אשר יש לייחס לחוות דעת מקצועיות שהונחו בפני וועדת השחרורים בעניינו. במסגרת העתירה, האסיר העלה את את השאלות הבאות:

• מהו היקף הסמכות של ועדת אלימות במשפחה בהתאם לסעיף 11 הנ"ל, וזאת כאשר היא עוסקת במסוכנות אסיר שנקבע כי הוא סובל מהפרעה נפשית חמורה?
• מהו היחס הראוי בין חוות דעתה המקצועית של הוועדה לאלימות במשפחה לבין חוות דעת אחרות המוגשות לוועדת השחרורים באופן פרטי?

במקרה דנן, וועדת שחרורים התכנסה לדון בבקשתו של האסיר בנוכחותו ובנוכחות בנותיו אשר הביעו עמדה חיובית בנוגע לשחרור אביהם ממאסרו. כעבור כשלושה ימים, וועדת השחרורים קבעה כי יש לדחות את הבקשה וזאת משום ש"לא חל באסיר שינוי בולט וממשי ונשקפת ממנו מסוכנות". האסיר עתר כנגד החלטה זו לבית המשפט לעניינים מנהליים.

בית המשפט החזיר את הדיון לוועדה וזאת על מנת לבחון חוות דעת עדכניות, הן של מב"ן (מחלקת בריאות הנפש בבית הסוהר) והן של ועדת אלימות במשפחה. וועדת השחרורים התכנסה פעם נוספת והוחלט לדחות את הדיון על מנת להעביר לוועדת אלימות במשפחה חוות דעת פרטיות שהוגשו מטעם האסיר. בחלוף חודשיים, הוועדה קיימה דיון נוסף בסוגיה והוחלט על דחיית הבקשה.

הדו"חות המקצועיים עליהם התבססה וועדת השחרורים - ומשקלם

הדו"חות אשר ביססו את החלטתה של הוועדה היו דו"ח מחלקת בריאות הנפש אשר קבע כי האסיר הינו "בעל הפרעת אישיות גבולית ומומלץ להתייחס למאפייני אישיותו בכל הנוגע לשחרורו המוקדם". למעשה, המחלקה לבריאות הנפש לא שללה על הסף את האפשרות לשחרר את האסיר בשחרור מוקדם. עם זאת, דו"ח הוועדה לאלימות במשפחה היה חד משמעי. במסגרת דו"ח זה, הודגש שהאסיר - במשך 19 שנות כליאתו - לא הפנים באופן מוחלט את אחריותו למות אשתו (אשר אותה הוא רצח באמצעות רובה אוטומאטי במהלך וויכוח).

כמו כן, צוין כי התנהלותו של המבקש בכלא העידה על "התנהגות בעייתית אשר הביאה לידי ביטוי העדר תובנה להתנהלות בזמן ביצוע העבירות ואי קבלת אחריות". מנגד עמדו חוות דעת מטעם המבקש אשר היו חיוביות מבחינתו והמליצו על שחרורו המוקדם. וועדת השחרורים ייחסה משקל רב לדו"חות מטעם מב"ן והוועדה לאלימות במשפחה, ודחתה את התביעה. במסגרת הדיון בבית המשפט המנהלי, כנגד החלטה זו, המבקש טען כי היה על הוועדה לייחס משקל רב יותר לחוות הדעת המקצועיות שהוגשו על ידו. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את הטענה הנ"ל.

בפסק הדין נקבע כי אין לקבל את טענת המבקש באשר לפעילות הוועדה לאלימות במשפחה בהעדר סמכות. נקבע כי כאשר וועדה מסוג זה עוסקת באלימותו ומסוכנתו של פלוני, היא רשאית לקבוע החלטות שונות לפי מסמכים רפואיים ומקצועיים המונחים לפניה. כמו כן, נדחו טענותיו של המבקש באשר ליחס בין חוות הדעת בוועדת השחרורים. בפסק הדין הודגש כי דו"ח הוועדה לאלימות במשפחה היה מקיף ורציני וחזקה על חבריה שהם אינם בקיאים בתחום פחות מהמומחים שערכו עבור המבקש את חוות הדעת מטעמו.

"דו"ח הוועדה לאלימות במשפחה התייחס באופן מלא ורציני לטיפולים הנפשיים אשר המבקש עבר במהלך מאסרו, למצבו הנפשי ולחוות דעתה של המחלקה לבריאות הנפש", נכתב בפסק הדין, "ניכר כי האסיר לא קיבל אחריות מלאה על מעשיו וספק אם הוא יצליח להתמודד עם מצבים מלחיצים בגין אישיותו הבעייתית".