הכנת עבירה בחומרים מסוכנים

חוק העונשין מבחין בין שלב ההכנה לביצוע העבירה ובין שלב הניסיון והביצוע בפועל. הבחנה זו הינה חשובה משום שההנחה היא שבשלב מעשי ההכנה הדברים יכולים להשתנות. כלומר, האדם שמתכנן לבצע את העבירה יכול לשנות את דעתו ולחזור בו מביצועה. יתרה מזאת, לחברה יש אינטרס לתמרץ את המבצע לחזור בו מהחלטתו לביצוע העבירה. לכן, אין ענישה על שלב ההכנה,

כל עוד לא בוצעה במסגרת זו עבירה נוספת. ניתן להוסיף כי קיים ספק האם מוצדק להעניש אדם על פעולות שביצע, כאשר עוד לא נגרם נזק ולא סוכן אינטרס חברתי. אולם, ישנם מקרים בהם נקבע עונש על מעשה ההכנה כשלעצמו. ההנחה במקרים אלו שהיא שההתנהגות בשלב ההכנה מסוכנת בפני עצמה ולכן יש מקום להעניש את המבצע לשם הרתעה. כך למשל בעבירה של הכנת עבירה בחומרים מסוכנים.

העבירה קבועה בסעיף 497 לחוק העונשין. על פי הסעיף, העושה או המחזיק ביודעין חומר נפץ או מכונה, מכשיר או כל דבר שהוא מסוכן או מזיק, בכוונה לעשות בו פשע או עוון או כדי לאפשר לאחר שיעשה בו פשע או עוון, דינו מאסר שלוש שנים. רף הענישה בעבירה זו הינו גבוה. זאת בשל העובדה שהמחוקק רואה חומרה יתרה כבר בשלב ההכנה של עבירות אלו. כלומר, עצם החזקת חומר נפץ או כל מכשיר מסוכן ומזיק לשם ביצוע עבירה עתידית, גם אם הדבר נעשה ברשות הפרט ולא מסכן את הסביבה, עולה לכדי עבירה. היסוד הנפשי הדרוש לשם הרשעה בסעיף הינו מודעות. קרי, על הנאשם להיות מודע לעשיית המעשה או החזקת חומר הנפץ במטרה לעשות בו פשע.

העבירה בראי הפסיקה:

בע"פ 9511/01 קובקוב נ' מדינת ישראל, נידון ערעורו של אדם אודות הרשעתו בעבירות של הכנה ונשיאת כלי נשק וניסיון לגרום חבלה בכוונה מחמירה. במסגרת הדיון, השופטת בייניש (בתוארה אז) ניתחה את עבירת הכנת עבירה בחומרים מסוכנים. בייניש קבעה כי יסודות העבירה התקיימו במקרה דנן, אך נבלעו בעבירות החמורות יותר בהן הואשם המערער. במקרה זה, המערער הכין בקבוקי תבערה והחזיקם על מנת לעשות בהם שימוש כלשהו ולפגוע באוכלוסיה הערבית ביפו. פעולה זו נעשתה על ידי המערער לאחר התאריך 1.6.2001 בו התרחש פיגוע במועדון הדולפינריום שבתל אביב.

למחרת האירוע, המערער הגיע לקרבת מסגד חסן בק הסמוך למקום הפיגוע. במקום נכח קהל רב שתקף את המסגד באבנים וקריאות גנאי. לאחר הגיעו למקום, המערער הכין עשרה בקבוקי תבערה והטמין חלקם בסמוך. שניים מהבקבוקים הוא הכניס לכיסיו. לאחר מכן, הוא החל ללכת לכיוון המסגד. משנכח כי המקום מוקף שוטרים, שינה את יעדו והחל בהליכה לכיוון יפו. אז נעצר על ידי שוטרים שעקבו אחר מעשיו. בחקירתו, הודה המערער כי הכין את הבקבוקים אך טען כי לא גיבש את פרטי התוכנית הפלילית. בית המשפט קבע כי למרות היעדר גיבוש התוכנית, כל שימוש בבקבוקי התבערה היה עולה לכדי עבירה. זאת בשל רצונו של המערער לבצע פעולת נקם. לכן, ניתן היה להחיל את העבירה לפי סעיף 497 בעניינו של המערער.

במקרה אחר, הורשע עמיר מולנר, אחד מראשי משפחות הפשע במדינה בגין העבירה של הכנת עבירה בחומרים מסוכנים, ושורת עבירות נוספות. הוא הורשע לאחר שבתאריך 26.11.08, נתפס אקדח מחובר למשתיק קול וכדורי אקדח בסמוך לבית של אחד ממכריו. על פי כתב האישום, למולנר היה קשר ושליטה על האקדח שנתפס ונועד לשם חיסול המכר. בנוסף, הוא נכח בזירת העבירה ללא כל הסבר סביר והודה כי ידע על קיומו של הנשק. לכן, נקבע כי סעיף 497 חל בעניינו.