האם חלוף זמן הוא שיקול במתן גזר דין בגין עבירות מין?

עבירות מין הינן עבירות קשות וחמורות. אי לכך, בתי המשפט מדגישים פעם אחר פעם את הצורך בענישה מרתיעה כנגד נאשמים המורשעים בביצוע עבירות מין. דברים אלה נאמרים ביתר שאת כאשר עסקינן בעבירות פדופיליה המבוצעות בקטינים. במקרים אלה, בית המשפט מעניק משקל רב יותר לשיקולים לחומרה בקביעת גזר הדין, על פני השיקולים לקולא. להלן דוגמא למקרה כאמור.

מדובר בפדופיל אשר נגזר עליו עונש מאסר ממושך בבית המשפט המחוזי. הנאשם טען כי היות והוא הורשע רק 20 שנים לאחר ביצוע המעשים, ובמהלך למעלה משני עשורים הוא לא ביצע כל עבירה, היה על בית המשפט להתחשב בו ולגזור עליו עונש קל יותר. אי לכך, הנאשם הגיש ערעור על גזר דינו לבית המשפט העליון.

עסקינן באדם אשר הורשע בביצוע עבירות מין בקטינות בין השנים 1986-1991. בעקבות מעשיו, הוא הורשע ונגזרו עליו 16 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח. כפי שצוין לעיל, הנאשם הגיש ערעור על גזר דינו. במסגרת הערעור, הנאשם טען כי הוא הורשע בחלוף זמן רב מעת ביצוע העבירות, ובמשך 20 השנים אשר חלפו מאז ביצוע המעשים ועד הרשעתו, הוא לא עבר כל עבירה.

סלים ג'ובראן: "עבירות מין בקטינים מחייבות ענישה מרתיעה"

השופט, סלים ג'ובראן, קבע כי דין הערעור להידחות. ג'ובראן התייחס בפסק הדין למעשים החמורים בהם המערער הורשע בבית משפט קמא. השופט הדגיש כי ישנם מקרים בהם חלוף זמן כה משמעותי (אשר במהלכו הנאשם איננו מבצע כל עבירה) יכול להוות שיקול לקולא. עם זאת, נקבע כי מקרה זה לא הצדיק הליכה בנתיב ההקלה. בפסק הדין נכתב כי למרות השנים הרבות שחלפו, ניכר כי המתלוננות אשר נפגעו ממעשיו של הנאשם עדיין "סוחבות עימן" את הפצעים הנפשיים הקשים.

השופט התייחס בכך לתסקירים אשר נערכו בעניינן של המתלוננות. "פגיעה מינית אשר מתרחשת בגיל צעיר יכולה בהחלט לגרום לצלקות נפשיות אשר אפילו זמן רב לא יצליח לרפא לחלוטין", כתב השופט, "אין כל ספק כי פגיעה מינית בגילאים צעירים עלולה בהחלט להשפיע על אישיותו של הנפגע בצורה קשה ומקיפה. לא ניתן אפוא לשכוח כי מדובר בשלב בחייו של הקטין אשר למרבית חוויותיו יש פוטנציאל של ממש בעיצוב אישיות, אופיו, ועתידו". בסופו של היום, הערעור נדחה והעונש נותר על כנו.