מעשה העלול להפיץ מחלה

סימן י"א בחוק העונשין עוסק במטרדים וכולל שורת התנהגויות אסורות שעלולות להביא לפגיעה ברבים. בין העבירות המנויות בסימן זה ניתן למצוא את עבירת מטרד לציבור, התנהגות פסולה במקום ציבורי ומעשה העלול להפיץ מחלה.

בפרשת רמדיה, שנחשפה בישראל בשנת 2003, הואשמו שמונה אנשים בגין עבירה של מעשה העלול להפיץ מחלה ועבירות נוספות. הפרשה נחשפה לאחר שמספר רב של תינוקות חלו כתוצאה מאכילת תחליף החלב תוצרת רמדיה. בבדיקתו נמצא חוסר משמעותי בויטמין מסוג B1 כתוצאה מהיעדר פיקוח מתאים על המוצר. עובדי המדינה שהיו מעורבים בפרשה, חתמו על הסדר טיעון עם הפרקליטות, במסגרתו הודו בביצוע מעשה העלול להפיץ מחלה.

ההגדרה לפי החוק

העבירה מוגדרת בסעיף 218 לחוק העונשין. על פי הסעיף, העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו מאסר שלוש שנים. במידה והמעשה נעשה במזיד, דין הנאשם מאסר שבע שנים. לעבירה מספר רכיבים ושתי חלופות. הרכיב ההתנהגותי הינו עשיית מעשה. קרי, כל פעולה שיש בה סיכון שאחרים ידבקו במחלה שיש בה סכנת מוות. בפסיקה נקבע כי די בכך שהמעשה הביא להפצת המחלה בקרב אדם אחד, שעלול להדביק אחרים, על מנת להרשיע בעבירה.

כלומר, אין צורך כי אותה מחלה תופץ על ידי הנאשם למספר רב של אנשים. הרכיב הנסיבתי הינו מחלה שיש בה סכנת נפשות. מונח זה הובן בפסיקה ככל מחלה שעלולה להביא למוות, גם אם אינו מיידי. למשל, מחלת האיידס הוכרה כמחלה שיש בה סכנת נפשות. בנוסף, העבירה יכולה להיות מבוצעת ברשלנות או בזדון, כאשר האפשרות האחרונה חמורה יותר. ההבדל בין האפשרויות הינו משמעותי. שכן, בביצוע העבירה ברשלנות, די בהוכחה כי הנאשם התנהג באופן שאינו עומד ברמת התנהגות המצופה מהאדם הסביר, לו היה במקום הנאשם. לעומת זאת, על פי אפשרות השנייה יש להוכיח כי הנאשם היה מודע למעשיו, שהיה בהם כדי להביא להפצת המחלה.

העבירה בראי הפסיקה:

ת"פ 1326/92 מדינת ישראל נ' אברהם פלנסיה, הורשע הנאשם בעשיית מעשה העלול להפיץ מחלה עקב קיום יחסי מין לא מוגנים עם קטינה בעת היותו חולה במחלת האיידס. הנאשם היה מודע למחלתו, אך נמנע מליידע את הקטינה אודותיה, במזיד. בנוסף, הוא לא נקט באמצעי זהירות בעת קיום יחסי המין ובכך הדביק את המתלוננת במחלה וגרם להפצתה. הנאשם כפר באשמה. לטענתו, הוא השתמש באמצעי מניעה בהתאם להמלצת רופאו, אך הקונדום נקרע ולכן הקטינה נדבקה במחלה. בית המשפט דחה גרסה זו והרשיע אותו בעבירה לפי סעיף 218 לחוק העונשין. על הנאשם הושתו 30 חודשי מאסר בפועל.

במקרה אחר, הנאשם היה אזרח גאנה שהגיע לישראל לאחר שנדבק במחלת האיידס. הוא קיים קשר רומנטי עם קטינה ובמהלכו קיימו השניים יחסי מין לא מוגנים מספר פעמים. הקטינה נמצאה כנשאית נגיף האיידס והביאה את הממצא לידיעת הנאשם. היא הציעה שגם הוא ייבדק. לאחר מכן, הנאשם קיים יחסי מין לא מוגנים עם מספר נשים נוסף, מבלי שגילה להם אודות מחלתו. גם הן אובחנו לאחר מכן כנשאיות הנגיף. הנאשם הורשע בגין מספר עבירות, לרבות מעשה העשוי להפיץ מחלה ונידון לעונש של 22 שנות מאסר.

בת"פ 1250/03 מדינת ישראל נ' חברת ביצת הכסף בע"מ ואחרים, הורשע הנאשם בעבירה של מעשה העשוי להפיץ מחלה לאחר ששווק ביצים בניגוד לכללי המועצה לענף הלול. על פי הנטען, הנאשם שיווק בישראל ביצים שנחזו כמיוצרות בארץ, תחת פיקוח וטרינרי, בעוד שלמעשה הן יוצרו בשטחי הרשות, ללא פיקוח רפואי ראוי. בכך, סיכן הנאשם את בריאות הציבור ועל כן הוא הורשע והושת עליו עונש מאסר למשך חמישה חודשים.