עבר פלילי של עד במשפט - האם תפסל העדות?

עברו הפלילי של עד איננו פוסל אותו ממתן עדות, ואיננו שולל אפשרות לסמוך על עדותו, אלא מחייב את בית המשפט במידה מסוימת של זהירות בעת שהוא נותן בו אמון. "אין לדחות עדותו של אדם רק בשל עצם היותו עבריין, כפי שאין לצאת מתוך הנחה, שאדם שעברו נקי לעולם אומר אמת". (ע"פ 795/85, עמר נ. מ"י).

הלכה היא כי עברו של עד הינו אחד השיקולים שעל בית המשפט להיות ער להם, בעת שהוא קובע ממצאיו, וכך נקבע בפרשת אבי כהן נ' מדינת ישראל: 

"באשר לעברו הפלילי של המתלונן. כידוע, המבחנים המשמשים לקביעת מהימנותם של עדים מעוגנים בסעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, המורה לבית-המשפט לבחון את "התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט". הפעלת המבחנים, נקבע, נעשית בראש ובראשונה על ידי התרשמות ישירה ובלתי אמצעית של בית-המשפט מהעד במהלך המשפט, וכן על ידי השוואתה לראיות אחרות ולמכלול הנתונים שנפרסו בפניו, ובהם פרופיל האישיות של העד, אופיו ועברו ... וכאן המקום לציין, כי קיומו של עבר פלילי אינו מאיין את משקלה של העדות ויתכן שלא יערער את אמינותה כלל... בית-משפט קמא לא התעלם מהנתונים שהובאו אודות עברו של המתלונן. אדרבא, במהלך חקירתם נדרשו לכך המתלונן ואמו, אולם בית-משפט קמא - לו יתרון ההתרשמות הישירה מהעדים המופיעים בפניו - לא מצא כי בדברים אלה יש כדי לפגוע במשקלה של העדות".