פלילי - עיסקת טיעון במשפט הפלילי

עסקת טיעון הינה למעשה הסכם הנחתם בין הפרקליטות לנאשם במשפט הפלילי. במסגרת העסקה, הנאשם מודה בביצוע העבירות המיוחסות לו, כולן או חלקן ולחלופין, בעבירות פחות חמורות מהאישום הראשוני. בתמורה, הפרקליטות מפחיתה את חומרת העבירות. לעיתים, מגיעים הצדדים להסכמה אודות העונש שיוטל על הנאשם או על טווח ענישה כללי. על מנת להוציא לפועל את הסדר הטיעון, על בית המשפט לאשרו. בפסיקה נקבע כי בית המשפט ימנע משלילת עסקת הטיעון, פרט למקרים חריגים כגון שיקולים לא סבירים של הפרקליטות. עם זאת, גם כאשר ישנה הסכמה אודות העונש במסגרת ההסדר, בית המשפט יכול לחרוג ממנו, הן לחומרה והן לקולא.

כיום, ישנו אחוז גבוה מאוד של תיקים המסתיים בעסקת טיעון. כך היה למשל במקרה של הזמרת מרגלית צנעני. עם זאת, ישנה ביקורת על הסדר זה לאור העובדה שיש לו חסרונות רבים. מחד גיסא, העסקה מביאה לחיסכון בזמן ומשאבים ציבוריים, כמו גם לחיסכון בכספו האישי של הנאשם. בנוסף, במקרים של עבירות מין או אלימות, העסקה פוטרת את המתלוננים מחובת מתן העדות ובכך מגנה עליהם.

יתרה מזאת, ישנם מקרים בהם מגיעים לעסקת טיעון בשל חוסר עניין לציבור ורצון לסיים את ההליך המשפטי במהרה. מאידך גיסא, שימוש יתר בכלי של עסקות טיעון עלול להוביל להרשעת חפים מפשע הנמנעים מהליכים משפטיים בנוסף, הפעלת לחץ מצד גורמי החקירה להודות בביצוע המעשים מעודדת עסקאות טיעון. כמו כן, העדפת עסקאות טיעון עלולה ליצור תמריץ בקרב גורמי החקירה שלא להשקיע משאבים בחקירת התיק ולהביא לסיומו באופן מהיר, ללא הוכחות תוך פגיעה בביטחון הציבור. כלומר, הפרקליטות מוכנה לעיתים להתפשר אודות עונשו של הנאשם בתמורה להודאה באשמה ובכך נפגע שלום הציבור או המדינה.

יש לציין כי עסקת הטיעון הינה עסקה לכל דבר. כלומר, הנאשם רשאי לדון בעניין עם עורך דינו ולנהל משא ומתן באשר לדרישותיו. לאחר הסכמה, שני הצדדים מחויבים לעסקה. אולם, היות והפרקליטות הינה גוף ציבורי, המייצג את הציבור, באפשרותה לחזור בה מהעסקה שהושגה כאשר האינטרס הציבורי מחייב זאת. כמו כן, ניתן לדון בעסקה ולהגיע להסדר בכל שלב החל מחקירת החשוד במשטרה ועד לאחר תחילת המשפט ואף בשלב הערעור.

דוגמאות:

במקרה אחד, נדחתה עסקת טיעון בין הפרקליטות לבין נאשם אשר הכה את אשתו והואשם בעבירות אלימות. במסגרת עסקת הטיעון, הוסכם כי העונש שיוטל על הנאשם יהיה מאסר על תנאי וקנס. השופטת גזרה על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננת. הובהר כי העסקה שנרקמה בין הצדדים לא הייתה ראויה ולכן דינה היה פסלות.

במקרה אחר, נרקמה עסקת טיעון בין המדינה לבין "אמא טאליבן" שהורשעה בעשרים עבירות התעללות ותקיפה נגד ילדיה. במסגרת העסקה, הודתה הנאשמת בעבירות ובתמורה, ביקשו הצדדים להשית עליה חמש שנות מאסר בפועל, תוך הפיכתה לעדת מדינה מטעם הפרקליטות במשפטו של אליאור חן. על עסקת טיעון זו נשמעו ביקורת רבות, בשל היעדר הלימה בין העונש לבין מעשי הנאשמת.

אחד מהמקרים המפורסמים לאחרונה בהקשר זה של עסקאות טיעון הוא פרשת משה קצב. היועץ המשפטי לממשלה, יחד עם הפרקליטות, חתם על עסקת טיעון עם הנשיא לשעבר משה קצב. במסגרת העסקה, קצב הואשם והודה במעשים מגונים, אך העונש לו הוא נידון היה מאסר על תנאי בלבד, ופיצוי למתלוננות. שופטי בית המשפט העליון אישרו את ההסדר, אולם בעת פתיחת משפטו של קצב, בו היה עליו להודות בחשדות, הוא חזר בו מהסכמתו להסדר. לבסוף, הוא הורשע בעבירות נוספות ונידון לשבע שנות מאסר בפועל.