דין פלילי - משפט תעבורה

בית המשפט השית על נאשם שהורשע בגרם מוות ברשלנות עונש מאסר בפועל למשך שלוש שנים. נקבע כי למרות הודאתו של הנאשם, הבעת החרטה ומצבו המשפחתי והנפשי עקב האירוע, לא היה מנוס מפני עונש מאסר בפועל. זאת עקב עברו הפלילי העשיר של הנאשם, אשר הורשע במגוון עבירות פליליות, לרבות עבירות תעבורה. למרות הרשעות אלו, הנאשם לא הורתע, זלזל בחוק והפקיר חיי אדם. לכן, הוחלט להחמיר עמו במעמד גזר הדין.

במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירת גרם מוות ברשלנות. הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו במסגרת הסדר טיעון. על פי הנטען, ביום האירוע, הנאשם נהג ברכב ללא רישיון וללא תעודת ביטוח. במהלך הנסיעה, הוא פנה ימינה בצומת ולא ציית לתמרור שהוצב שם. שוטרת שהוצבה בצומת הבחינה בדבר ביצוע העבירה והורתה לנאשם לעצור בצד הדרך. הלה נמנע מלענות להוראתה, צחק עם שלושת נוסעי הרכב, עקף את השוטרת, האיץ ונמלט מהמקום. במהלך ההימלטות, הוא הביט במראת הרכב על מנת לוודא שהמשטרה לא בעקבותיו ולא נתן את תשומת ליבו לתנאי הדרך ולמתרחש בכביש.

אותה עת, במרחק קצר משם, חצה הולך רגל את הכביש בו נהג הנאשם. הוא הספיק לחצות כחמישה מטרים מהכביש והגיע לנתיב נסיעתו של הנאשם, אשר פגע בו בנסיעתו המהירה. הולך הרגל נפצע אנושות, הועבר לבית החולים ונפטר מפצעיו כעבור זמן קצר. לאחר התאונה, הנאשם נמנע מלעצור את רכבו ולהגיש עזרה להולך הרגל. יתרה מזאת, הוא האיץ ונמלט מהמקום, נסע מספר רחובות ורק אז עצר והחנה את הרכב. לאחר העצירה, הוא כיסה את השמשה הקדמית בכיסוי על מנת להעלים ראיות ורק כעבור חמש שעות לאחר התאונה, הודע לרשויות על התרחשות האירוע. כאמור, הנאשם הודה במיוחס לו והורשע בעבירות של גרם מוות ברשלנות, הפקרה לאחר פגיעה, שיבוש מהלכי משפט ונהיגה ללא רישיון רכב וללא תעודת ביטוח.

דיון והכרעה

השופטת הדגישה את חומרתם של מעשי הנאשם. הוא החל את דרכו באי ציות לתמרור ובנהיגה מהירה, המשכם בהימנעות מציות להוראת השוטרת וסיים בפגיעה בהולך רגל. נקבע כי מעשיו הביעו זלזול בוטה ומופגן בחוק, בערך חיי האדם ובציבור כולו. במעשיו הוא פגע באדם אשר מצא את מותו, נמנע מהגשת עזרה מינימאלית לנפגע, מיהר לכסות על פשעיו ולהעלים ראיות והסתתר בביתו עד לדיווח המאוחר על התאונה. כל זאת בנהיגה ללא ביטוח וללא רישיון רכב. על מנת לגזור את עונשו של הנאשם, השופטת סקרה את שיקולי הקולא והחומרה.

היא ציינה כי כבר בשנת 1984, הועמד לדין הנאשם בגין ביצוע עבירה פלילית. החל משנת 1985 הוא הורשע בעבירות שונות של תקיפה, פריצה, החזקת סם, סחיטה באיומים ואיומים. האישום הפלילי האחרון בתיקו של הנאשם היה משנת 1999 וגזר הדין בעניינו ניתן במרץ 2000. לא זו אף זו, לנאשם היה גיליון הרשעות בגין מספר עבירות תעבורה. מגיליון זה עלה כי הוא הורשע בשנת 1990 בנהיגה בדרך עירונית במהירות מופרזת; נהיגה ללא רישיון רכב וביטוי בשנת 1991 ובשנת 1992; אי ציות לתמרור, נהיגה ברמזור אדום ואי ציות לאות של שוטר במדים בשנת 1994.

למרות הרשעות אלו, הנאשם שב ועבר את אותן עבירות במקרה דנן ותוצאת התנהגותו הייתה מות אדם והפקרתו. השופטת קיבלה והאמינה לחרטתו של הנאשם. חרטה זו נלמדה גם מהודייתו המהירה באשר לאירועים, הפנמתו את הדברים באמצעות טיפול פסיכולוגי, שינוי אורח חייו והכרתו את אשר עולל והביא על עצמו. בנוסף, היא נתנה משקל למצבו המשפחתי הקשה והקשיים איתם נאלצה המשפחה להתמודד עקב התאונה.

עם זאת, השופטת פסקה כי לא היה די בכל השיקולים הללו על מנת למנוע את שליחתו של הנאשם לבית הסוהר וריצוי עונש מאסר בגין הפקרותו. היא קבעה כי לא הייתה זו הפעם הראשונה בה נהג הנאשם בהפקרות שכזו, אך בניגוד למקרי העבר, במקרה זה התנהגותו הובילה לאבדן חיי אדם. הגמול על מעשים אלו לא היה יכול לבוא לידי ביטוי אלא בריצוי עונש מאסר בפועל. בסופו של דבר, השופטת השיתה על הנאשם עונש מאסר בפועל של שלוש שנים ומאסר על תנאי למשך שנתיים. בנוסף, הוא נדון לפסילה מלנהוג במשך 10 שנים, החל מיום מתן גזר הדין.