רישום כוזב במסמכי תאגיד

עבירה זו מופיעה תחת הפרק הנוגע למרמה, סחיטה ועושק בחוק העונשין. היא משמשת כבסיס לעבירות אחרות ולכן נכנסת לא פעם לכתבי אישום בעבירות צווארון לבן. ישנם לא מעט אנשי ציבור אשר הורשעו בגין עבירה זו. למשל, בנו של ראש הממשלה לשעבר, עמרי שרון, ושר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון. אישי ציבור אלו נידונו לעונשים חמורים, בשל הרצון להחמיר עם נושאי משרה שרשמו רישומים כוזבים ולחזק את אלמנט ההרתעה.

העבירה מוגדרת בסעיף 423 לחוק העונשין והיא כוללת מספר רכיבים. ראשית, מדובר בבעל תפקיד בחברה כגון, מנהל, מייסד, או כל עובד אחר של תאגיד. כמו כן, תאגיד יכול להיות עמותה, חברה, ארגון שיתופי או כל גוף כלכלי או קבוצת אנשים שהתאגדה לישות משפטית אחת. החוק חל גם על תאגיד העומד להיווסד ומבצע עבירה של רישום כוזב. כאמור, הפסיקה פירשה מונח זה בצורה מאוד רחבה. המסמך יכול להיות נייר רשמי, או כל דבר אחר המשמש את צרכי התאגיד. אין חובה כי המסמך ייוצר על ידי התאגיד ודי בכך שהוא משתמש בו. הרכיב השני כולל את היסוד ההתנהגותי של העבירה ומתייחס לביצוע הפעולה עצמה.

דהיינו, רישום או גרימה לרישום. כל בעל תפקיד בתאגיד אשר רושם או מביא לרישום כוזב, מתוך כוונה לרמות, עובר עבירה פלילית. הרישום יכול להיות ישיר, על ידי מבצע העבירה או עקיף. כלומר, מבצע העבירה מורה לאחר לרשום. פרשנות זו מטרתה להילחם בטענות הגנה שמועלות ולפיהן הרישומים לא נעשו על דעת הנאשם. לחלופין, גם מי שנמנע מלרשום פרט אשר היה עליו לרשום מתוך כוונה לרמות, עובר את העבירה דנן. יש לציין כי על הרישום להיות כוזב. כלומר, שקרי שלא משקף את המציאות באופן מהימן. על מנת להרשיע בגין עבירה זו, יש להוכיח כי בביצוע המעשים הייתה כוונת מרמה מצד המבצע, בין אם הישיר ובין אם העקיף. עם זאת, אין דרישה כי למרומה יגרם נזק חומרי או נפשי. העונש לצד עבירה זו הוא עד חמש שנות מאסר בפועל.

בת"פ (י-ם) 111/98 מדינת ישראל נ' משה פרג, נקבע כי גם אם הרישום הכוזב נעשה בדרכים מקובלות וחוקיות, הרי שהדבר לא מכשיר את הרישום. כלומר, הכזב או ההטעיה שברישום לא הופכים למקובלים רק בגלל שלצורך הרישום השתמשו בכלים חוקיים. להפך, ההטעיה היא חמורה יותר וגדולה יותר כאשר משתמשים בכלים חוקיים, משום שהפער בין החוק למציאות גדל. יש לציין כי החוק מבחין בין עבירה של זיוף לעבירת הרישום הכוזב. שכן, בעבירה האחרונה אין צורך בזיוף, ומספיק להשמיט פרט מהמסמך בכוונה על מנת לעבור את העבירה.

העבירה בראי בית המשפט:

בע"פ 2910/94, הורשע ארנסט יפת ברישום כוזב במסמכי תאגיד. יפת היה בין הנאשמים בפרשת ויסות מניות הבנקים שהתרחשה בשנות השמונים והביאה להתמוטטות הבנקים בישראל. יפת הואשם והורשע בשורת עבירות, בעקבות מעשים אותם ביצע מכוח תפקידו כמנכ"ל בנק לאומי לישראל. שופטי העליון השיתו עליו עונש חמור. הודגש כי גם אם יפת לא ביצע את הרישום הכוזב בפועל, הוא שנתן את ההוראה והוביל לתוצאה הקשה. בכך, חיזק למעשה בית המשפט את מעמדו של המנהל בתאגיד.

בע"פ 629/78 עזרא מתוק נ' מדינת ישראל, הורשע קופאי בחברת אגד בעבירה דנן. במסגרת תפקידו, מתוק היה אחראי לאספקת כרטיסי הנסיעה לנהגי האוטובוסים בחברת אגד. אספקת הכרטיסים נעשתה בכל תחילת יום עבודה, לאחר מסירת פדיון הקופה מהיום הקודם. באחד מהימים, התגלה חסר בקופתו של מתוק. הוא הועמד לדין והורשע ברישום כוזב במסמכי תאגיד. השופט קבע כי אין לעשות הבחנה בין מסמך פנימי לחיצוני וסעיף 423 חל על כל ספרי התאגיד. זאת משום שתכליתו היא פיקוח מלא על הנעשה בחברה ועל מעשי העובדים.