רשלנות רפואית, היבטים פליליים

לרשלנות רפואית אין הגדרה קבועה בחוק, והיא מתבססת על הגדרת עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין. הכוונה היא להענקת טיפול רפואי, או כל שירות רפואי אחר תוך חריגה מאמת מידה סבירה, הנדרשת בתחום הרפואי. בשל התנהגות זו, ניתן לתבוע במשפט האזרחי. במידה והוכחה רשלנות, ניתן לקבל פיצויים כספיים. אולם, לעיתים הרשלנות עולה לכדי עבירה פלילית, והגורם הרשלן יועמד לדין בגין עבירות שונות, החל ממעשי פזיזות ורשלנות או גרימת מוות ברשלנות, ועד הריגה.

רשלנות רפואית מתרחשת כאשר הגורם המטפל מבצע מעשה, או מחדל שאינו עולה בקנה אחד עם סטנדרט הטיפול הסביר ובכך גורם נזק למטופל. כלומר, ישנה סטייה מרמת הזהירות הסבירה שעל הגורם להפעיל מול המטופל ובשל כך נגרם נזק, שלא היה נגרם אלמלא הרשלנות. חשוב לציין כי רמת הזהירות וסטנדרט ההתנהגות שמצופה מרופא סביר נבחנים אל מול הנורמות הקבועות בעולם הרפואה בעת קרות האירוע. למעשה, התובע נדרש להוכיח את הפרת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית.

הפסיקה קבעה כי חובת זהירות מושגית קיימת לעולם במערכת היחסים שבין רופא לחולה. קרי, על הרופא לפעול תמיד על פי סטנדרטים מקובלים מול החולה. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, היא נבדקת על פי נסיבות המקרה באשר הן. כלומר, האם הרופא פעל כ"רופא סביר" לאור התנאים, הזמן ומידע שעמד לרשותו במהלך המקרה. בנוסף, יש להוכיח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין רשלנות הגורם המטפל לבין קרות הנזק. במסגרת בחינת הקשר הסיבתי, נבדקות נסיבות המקרה והגורמים לפגיעה וכן השפעת המעשה הרשלני על הנזק. בעניין זה, נקבע בפסיקה כי די בכך שניתן היה לצפות את סוג הנזק הראשוני ולא את היקפו. הנזק יכול לבוא לידי ביטוי בפגיעות גוף שונות ובמקרים חמורים, במות המטופל. אולם, כדי להעמיד לדין פלילי עקב הרשלנות, יש לבחון את נסיבות המקרה והתנהלות המטפל.

על מנת להרשיע אדם בדין הפלילי עקב מעשה רשלנות רפואי, יש להוכיח את רכיבי העבירה. קרי, היסוד העובדתי והנפשי. כאשר מדובר בגרם מוות ברשלנות, עבירה הקבועה בסעיף 304 לחוק העונשין, הוכחת הרשלנות זהה לדרך ההוכחה במשפט האזרחי.

דוגמאות מהפסיקה:

בת"פ 40016/07 מדינת ישראל נ' ד"ר חיים סטולוביץ ואח', נגזר דינם של רופא עיניים ורופאה מרדימה אשר עקב רשלנותם נפטרה ילדה במהלך ניתוח עיניים. הרופאה המרדימה הורשעה בעבירת ההריגה והרופא המנתח הורשע בעבירת מעשה פזיזות ורשלנות. על פי הנטען, הרופאה המרדימה התרשלה בכך שלא הפחיתה את מינון החומר המרדים שניתן למטופלת לאחר תחילת הניתוח. בנוסף, היא ביצעה פעולות שאפשרו לה לישון במהלך הניתוח ללא הפרעה, תוך התעלמות מסימני המצוקה שהראה המוניטור שהיה מחובר למטופלת בחדר הניתוח. הרופא המנתח הואשם ברשלנות עקב התעלמותו מקולות המצוקה שהשמיע המוניטור והיעדר מעקב אחר סימני החיים של המטופלת. לבסוף, הושתו על הרופאה המרדימה שמונה שנות מאסר בפועל. על הרופא המנתח השותו ארבעה חודשי מאסר בפועל, שהומרו לעבודות שירות.

מקרה אחר, חמור יותר היה ת"פ 54/98 מדינת ישראל נ' ד"ר ולדימיר יקירוביץ. הנאשם שימש כמנהל מחלקת ניתוחי לב בבית חולים מרכזי במדינה. הוא הואשם בשורת עבירות, החל מקבלת שוחד וכלה בעבירת פזיזות ורשלנות והריגה. מקור האישום בגין עבירת מעשי פזיזות ורשלנות היה בדפוס התנהגות חוזר מצד הנאשם – מתן טיפול רשלני לחולים ונטישת מנותחים וחדרי ניתוח בזמן שהם היו זקוקים לו מתוקף מעמדו, ומצבם הרפואי הקשה. באשר לעבירת ההריגה, נטען כי היא בוצעה בשני מקרים שונים בחולים מבוגרים, אשר הנאשם סבר כי לא היה להם סיכוי להוסיף ולחיות. לבסוף, הנאשם נידון לשבע שנות מאסר בפועל ובית המשפט העליון הפחית את עונשו לשש שנות מאסר.