סחר בסמים, מהו?

ישנן עבירות פליליות אשר לא מוגדרות בחוק העונשין אלא בחוקים אחרים. כך למשל, עבירת הסחר בסמים הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים. ההבדל העיקרי בין עבירת הסחר בסמים לשימוש עצמי בסמים הינו ברמת הענישה וכמויות הסם שנתפסו. קרי, הפקודה מגדירה מהי כמות "לשימוש עצמי" בסוגי סמים שונים וכל כמות מעל, עולה לכדי עבירה של סחר בסמים. אז, עולה גם רמת הענישה בהתאמה.

סעיף 13 לפקודה קובע את האיסור על סחר בסמים. העונש לצד עבירה זו הוא 20 שנות מאסר. על מנת להרשיע בגין עבירה זה, יש להראות כי התקיים מסחר בין הנאשם לאדם אחר. קרי, פעולת קניה ומכירה מאחד למשנהו. על פי הפסיקה, ישנה דרישה כי פעולת המסחר תצא לפועל. גיבוש הסכם והסכמה על מחיר סופי לא עולים לכדי עבירה של סחר בסמים. יתרה מזאת, גם אם התמורה בגין הסם העוברה אך הסם עוד לא הועבר, לא מדובר בעבירה של סחר בסמים. אולם, יש לציין כי במקרים אלו ניתן לייחס לנאשם עבירות אחרות. למשל, ניסיון לסחור בסם או עשיית עסקה בסם מסוכן. העונשים בגין עבירות אלו חמורים אף הם.

כמו כן, נקבע כי ניתן להרשיע אדם בעבירה של סחר בסמים גם אם הסם לא נמצא או נתפס, ולא קיימת ראיה ישירה להעברת התמורה לידי הנאשם. זאת, כל עוד הוכח בראיות אחרות כי התבצעה פעולת מכר סמים בין הנאשם לאחר ניתן יהיה לבסס את ההרשעה. למשל, הוכחת העבירה באמצעות עדות שוטר שהיה נוכח במקום ללא ידיעת הנאשם וצפה במעשיו. עם זאת, ישנה דרישה כי הנאשם יהיה מודע לכך שהחומר אותו הוא מוכר הינו סם מסוכן, כהגדרתו בפקודה.

בניגוד לעבירות אחרות, המבוצעות באמצעות שני אנשים ויותר, רוכש הסם לא נחשב לרוב כשותפו של המוכר לביצוע העבירה. זאת בתנאי שהסם שנרכש מיועד לשימוש אישי. עם זאת, את קונה הסם ניתן להרשיע בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. כאמור, העונש בגין עבירה זו בחוק הוא עד עשרים שנות מאסר. כאשר בית המשפט קובע את עונשו של הנאשם, הוא מתחשב בסוג הסם שנסחר, מספר אירועי הסחר, התנהגותו של הנאשם – הבעת חרטה, הפנמת האיסור, גילו, אפשרות לשיקום וכן עברו הפלילי והאישי של הנאשם.

העבירה בראי בית המשפט:

בתי המשפט רואים בחומרה עבירות הקשורות בנגע הסמים. בית המשפט העליון התייחס לכך לא אחת בפסיקתו - "לא ניתן, כאשר עסקינן בעבירות סמים, להתעלם מהחובה אשר מוטלת על מערכת המשפט להירתם למאבק בנגע הסמים. אחד מהגורמים החשובים במאבק זה קשור בהטלת עונשים מחמירים על נאשמים אשר בחרו לעסוק בסחר בסמים. סחר בסמים בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, הינו עסק משתלם אשר ניתן לגרוף באמצעותו רווחים קלים ונאים. אי לכך, הימנעות מגזירת ענישה מחמירה על עבירה זו עלולה לתת כוח לפיתוי בפני עבריינים עתידים. במילים אחרות, על מי אשר שוקל לשלוח ידו בסחר בסמים להעמיד לנגד עיניו לא רק את הפיתוי לשלשל לכיסו סכומי כסף נכבדים אלא גם את הסיכון של שהיה ממושכת מאחורי סורג ובריח".

בת"פ 284/91 מדינת ישראל נ' אזולאי, הורשעו שני נאשמים בעבירה של סחר בסמים. במהלך חודש אוגוסט 1991 הוצב מארב משטרתי שצפה לעבר דירתו של אחד מהנאשמים בבאר שבע. בדירה שהו הנאשמים. המארב כלל ארבעה שוטרים אשר דיווחו זה לזה על ההתרחשות בדירה באמצעות מכשירי קשר. על פי הדיווח, הנאשמים פתחו לסירוגין את דלת הדירה לנקישת הלקוחות. הם לא הכניסו את הלקוחות לדירה אלא הביאו להם חומר בתוך שקית וקיבלו בתמורה 50 ₪ עבור כל שקית. לפנות בוקר, הצטיידו השוטרים בצו חיפוש וביקשו להיכנס לדירה. הנאשמים סירבו לפתוח ולכן השוטרים פרצו את הדלת באמצעות פטיש. כאשר הם הצליחו להיכנס לדירה, הם לא מצאו בה סמים. עם זאת, אצל חלק מהרוכשים שנעצרו נמצאו סמים שונים. למרות שלא נמצאו סמים, הנאשמים הואשמו והורשעו במכירה סמים מסוכנים לשבעה אנשים.

בת"פ 1030/82 מדינת ישראל נ' מורי, הורשע הנאשם בעבירה של סחר בסמים למרות פגמים במשפט. במקרה זה, הנאשם ביצע שתי עסקאות סמים עם שוטר שהיה במסווה. העסקה בוצעה לאחר שהשוטר נעזר באדם אחר, שתיווך בינו לבין הנאשם, ללא ידיעה כי מדובר בשוטר. בעסקה הראשונה רכש השוטר 5 מנות הירואין ובעסקה השנייה נרכשו 700 מ"ג מאותו סם. התביעה ביססה את טיעוניה על עדות השוטר במסווה ועל כמויות הסם שהוגשו כמוצגים. התביעה העלתה לדוכן העדים גם את מתווך העסקה, אך עדותו נקבעה כלא מהימנה. למרות זאת, גרסת התביעה נמצאה אמינה והנאשם הורשע בעבירה.