עבירות רכוש- מהי עבירת גניבה?
האיסור על עבירת הגניבה הופיע כבר בתנ"ך. מדובר אפוא בכלל בסיסי, המגן על זכותו של האדם להחזיק בקניינו. הערך המוגן שעומד ביסוד העבירה הינו השמירה על החזקה. בשנים האחרונות, אנו עדים להתרחבותה של תופעת הגניבה ובפרט על ידי אנשי ציבור. רק לפני שנתיים הורשע שר האוצר אברהם הירשזון בגניבת שני מיליון שקלים מכספם של עובדי ההסתדרות הלאומית. הוא נידון לחמש וחצי שנות מאסר.
מקרה מפורסם אחר הינו פרשת אתי אלון. הנאשמת עבדה בבנק למסחר וגנבה כספים בשווי של למעלה מ – 14 מיליון ₪. מעילה זו הובילה להתמוטטות הבנק. הנאשמת עצמה הורשעה ונידונה ל – 17 שנות מאסר בפועל.
מהי גניבה?
עבירת הגניבה מוגדרת בחוק העונשין בסעיף 383. ההגדרה מופיעה כך: " אדם גונב דבר אם הוא נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע". לעבירה מספר רכיבים כאשר הפעולה שבבסיס העבירה היא הוצאת דבר, מחזקתו של הזולת ללא הסכמה. בתי המשפט פרשו את המונח "נוטל ונושא" כלקיחה ממשית של החפץ והרחקתו מהמקום תוך שלילת חזקת בעליו.
למשל, במקרה בו החפצים אותם ניסו הנאשמים לגנוב נותרו במקום בו התרחש האירוע, לאחר הימלטותם, בית המשפט פסק כי לא נשללה זכות החזקה מהבעלים ולכן לא נעברה עבירת הגניבה. קרי, על מנת להוכיח כי נעברה העבירה, יש להראות כי בעל הנכס שנגנב איבד את השליטה עליו בניגוד להסכמתו.
נטילת החפץ יכולה להיעשות בתחבולה, בהפחדה או בטעות, או כאשר המוצא הנוטל יודע על שלילת החזקה ונמנע מגילוי המציאה לבעל החפץ והשבתו. בעבר, החוק קבע כי ניתן היה לגנוב רק דבר מוחשי בלבד שהוחזק על ידי הזולת. החוק תוקן, וכיום "דבר הניתן להיגנב" כולל גם רכוש בלתי מוחשי כגון חשבון בנק. עם זאת, רק דבר בעל ערך שהוא נכסו של האדם יחשב כדבר הניתן להיגנב.
במידה והדבר נעדר אף ערך כלכלי, לא מתקיימים רכיבי העבירה. בנוסף ללקיחת הנכס מידי בעליו, צריכה להתקיים במקביל כוונה לעשות כך. עונש המאסר בגין עבירת הגניבה הוא עד 3 שנים. חוק העונשין מפרט מספר מקרים נוספים של גניבה, להם עונש מאסר חמור יותר והם גניבה על ידי עובד ציבור, גניבה של עובד ממעבידו וגניבה בידי מנהל או מורשה. לעבירות אלו עונש מאסר של בין 7 ל – 10 שנים.
עבירת הגניבה בראי בית המשפט
כאמור, הגדרת העבירה הינה רחבה, ולא מעט מקרים יכולים לפול לגדרה. לכן, בית המשפט בוחן כל מקרה בהתאם לנסיבותיו הוא. לדוגמא, ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' חיים עזיזיאן – בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אדם שנטל ערכת איפור מדירת מיסיונרים בירושלים, בה נערך פוגרום על ידי אחרים. הנאשם לא השתתף בפוגרום אך צפה בו. בסופו, הוא מצא על הרצפה ערכת איפור שבורה ולקח אותה עמו. בית המשפט קבע כי אמנם היה מדובר בפרט שולי, אולם הנסיבות בהן הוא נלקח היו חמורות במיוחד, שכן לחפץ היה משמעות רבה – הרכוש האחרון שנותר למיסיונרים.
ישנם לא מעט מקרים בהם התביעה לא הצליחה להוכיח את אחד מרכיבי העבירה, ולכן הנאשם זוכה או שהורשע בחלופה קלה יותר. למשל, ת"פ (ת"א) 40193/02 מדינת ישראל נ' אביזמיל – בית המשפט זיכה את הנאשם שהואשם בגניבת 14.5 מיליון ₪ בשותפות עם אתי אלון ועופר מקסימוב. במקרה זה נקבע כי הנאשם לא ידע שמקור הכספים אותם קיבל מידי אתי אלון הם פרי גניבה מן הבנק. לכן, הוא לא היה יכול להיחשב כמי שסייע בעבירה, היות ונדרשת מודעות ללקיחת הנכס מידי בעליו וכוונה לעשות כך.
זומנת לחקירה במשטרה?
זומנת למתן עדות?
קבלת כתב אישום?
מחפש עורך דין פלילי?