אחזקה וניהול מקום לשם זנות

עבירות פליליות העוסקות בזנות "זכו" בחוק העונשין לסימן מיוחד. הזנות בישראל הינה תופעה אשר הפכה במקומות מסוימים למכת מדינה של ממש. אי לכך, הלכה פסוקה כי עסקינן בעבירות הנתפסות כחמורות במיוחד. החקיקה והפסיקה פועלות - לפיכך - למיגור תופעות הזנות באופן תדיר. בניגוד לדעה הרווחת, העיסוק בזנות איננו עבירה פלילית לכשעצמו וזאת היות והחוק איננו אוסר על עיסוק כאמור. העבירה הפלילית הינה הסרסרות והפעילות "מאחורי הקלעים". 

חוק העונשין מגדיר מעשה זנות כמעשה של שימוש בגוף האישה בתשלום לשם סיפוק היצר המיני, בכל דרך שהיא ובלבד שנעשה מגע עם גוף האישה. קרי, מעשה מיני אשר ניתן תמורת כסף. כאמור, העיסוק בזנות לא מהווה עבירה פלילית כשלעצמו, אולם, מעשים המובילים אישה לעסוק בזנות נתפסים בחומרה רבה והינם אסורים בחוק. סעיף 204 מגדיר את עבירת האחזקה וניהול מקום לשם זנות. על פי ההגדרה הקבועה בחוק, מי שמנהל או מחזיק מקום, לרבות כלי רכב וכלי שיט, לשם עיסוק בזנות, דינו מאסר בפועל עד חמש שנים. הסעיף לא מגדיר מהי החזקה, או מהו ניהול מקום והגישה הרווחת בפסיקה הינה מתן פרשנות רחבה.

בע"פ 2249/92 הרצל גביזון נ' מדינת ישראל, השופט ברק קבע כי משמעותו המשפטית של המונח "מחזיק או מנהל מקום" תקבע על פי תכליתו, כשתכלית זו הינה, בין השאר, לשרש את התופעה של סרסרות בזנות. במסגרת גישה זו נקבע כי לשם הוכחת העבירה, די בקביעה שמי ששולט על מקום וקובע את סדריו, מנהל אותו. בפסקי דין נוספים נקבע כי החזקה לשם עיסוק בזנות אינה מוציאה בהכרח מטרות אחרות נוספות של ההחזקה. כך, שיתכן כי מחזיק דירה לשם זנות ישתמש בה גם לשם מגורים, אך הדבר לא ימנע את הרשעתו בגין העבירה. בנוסף, נקבע כי הזונה עצמה יכולה להחזיק במקום. כלומר, אין חובה כי המחזיק או המנהל יהיה אדם שלישי. עם זאת, העבירה מצריכה כוונה. כלומר, ידיעה כי המקום מוחזק לשם עיסוק בזנות.

העבירה בראי בית המשפט:

בע"פ 3520/91 הלנה תורג'מן נ' מדינת ישראל, הורשעה אישה בסרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם עיסוק בזנות והושת עליה עונש מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים. האישה ניהלה והחזיקה דירה בעיר תל אביב בה הועסקו עובדות, שהעניקו שירותי מין לגברים תמורת תשלום. מתוך הסכום שקיבלו העובדות, הופרש אחוז מסוים למורשעת. העסק נוהל כ"מכון עיסוי" ובהתאם לכך הופיעו מודעות בעיתונים בהן הוזמנו גברים לבוא למקום ולקבל שירותי עיסוי. האישה טענה כי היא לא הייתה מודעת לכך שבחדרים השונים התנהלו מעשי זנות. לדידה, היא האמינה כי הלקוחות קיבלו שירותי עיסוי ותו לאו. הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון דחו טענה זו ונקבע כי האישה הייתה מודעת להתרחשות בחדרים.

בע"פ 70697/06 ניר אילת נ' מדינת ישראל, הורשע אדם בעבירות של סרסרות למעשה זנות וניהול מקום לשם עיסוק בזנות. על הנאשם הושתו שמונה חודשי מאסר בפועל ובית המשפט דחה את ערעורו על העונש. נפסק כי בכל מקרה של סרסרות וניהול מקום לשם זנות, קיים ניצול כלכלי ואישי של העוסקות בזנות. עצם ההסכמה של אותן נשים לעבוד בזנות בתנאים עליהם הוסכם מראש עם בעל המקום, אין בה כשלעצמה כדי ללמוד על היעדר ניצול מצד המעסיק או המחזיק במקום.

בת"פ (ת"א) 231/88 מדינת ישראל נ' רחל פרץ, הורשעה אישה בעבירה של החזקת דירה לשם זנות. היא נהגה לתת עיסוי והרפיה מינית תמורת תשלום בדירה שהייתה בבעלותה ושימשה אותה למגורים. בפסק הדין נקבע כי החזקת מקום על ידי אישה לשם זנות מהווה עבירה גם אם המקום משמש באותו זמן כדירת מגורים.