מהי עבירת איום בכתב לרצוח?

איום בכתב לרצוח הינה אחת מעבירות האלימות שנקבעו בחוק. הערך המוגן בעבירות אלו הוא בטחון חיי האדם ושלמות גופו. המאוים יכול להיות מכר של המאיים, בן זוג, ילד, שותף עסקי או אדם שאינו קרוב, לרבות אישי ציבור. למשל, בשנת 2001 הושתו עשרה חודשי מאסר על תנאי לאדם ששלח מכתבים ללשכת ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, ובהם הוא איים לרצוח אותו. בנוסף לעונש המאסר, הנאשם חויב לחתום על התחייבות כספית בסך של 50 אלף ₪, לבל יעבור את העבירה בשנית.

מהי עבירת איום בכתב לרצח?

סעיף 307 קובע את עבירת האיומים בכתב לרצוח. לפי לשון הסעיף, הגורם, במישרין או עקיפין, שאדם יקבל כתב איום ברצח, כאשר הוא יודע אודות תוכנו של הכתב, דינו מאסר שבע שנים. לעבירה זו מספר רכיבים מרכזים. הראשון הינו היסוד ההתנהגותי. לפיו, נדרש כי הנאשם ימסור את מכתב האיום לקורבן. המסירה יכולה להיעשות בכל דרך שהיא, אך נדרש שהמאוים יקבל את הכתב. כלומר, שהוא יראה אותו ויקבל אותו בפועל לידיו. אין די בכך שכתב האיום נמסר בביתו של המאוים, למי מבני ביתו. בנוסף, אין בסעיף זה כל דרישה לעשיית מלאכה או מעשה על ידי המאיים כלפי המאוים.

קרי, יתכן כי הנאשם בגין עבירת האיום יהיה השליח ותו לאו. הרכיב השני נוגע לאופי האיום. על מנת לקבוע האם מדובר באיום, יש לבחון את תוכן האמירה באופן אובייקטיבי על פי "האדם הסביר". כלומר, האם האמרות נשאו אופי של איום לדעת האדם הרגיל, ולא רק על פי הרגשתו האישית של קורבן העבירה. הצפייה היא שגם "האדם הסביר" לא יחוש מאוים על ידי כתב אשר לא הגיע אליו, או לא היה בידיעתו. היות והמבחן הינו אובייקטיבי, אין משמעות לשאלה מה הייתה הרגשתו האישית של המאוים, האם הוא חש איום או שמא לא. ניתן להעלות על הדעת מצב בו אדם מקבל כתב איום לחייו, ואינו חש מאוים, בעוד שעל פי המבחן האובייקטיבי יקבע כי האמרות עלו לכדי איומים.

העבירות בראי הפסיקה:

בת"פ 3541/01 מדינת ישראל נ' נאון יהודה, הורשע אדם בגין עבירה זו, לאחר ששלח מכתבי איום לווטרינר בחווה שעסקה בגידול בעלי חיים לשם מחקר. הנאשם שמע אודות קיומה של החווה והעובדה כי היא מגדלת קופים לצרכי מחקר. לדבריו, הוא הזדעזע מכך ולכן שלח מכתב בו איים במפורש ברצח אם לא תיסגר החווה. המכתב נשלח למתלונן בדואר, הגיע למקום עבודתו והתקבל אצל מזכירתו. מכתב איום נוסף נשלח לבעל החווה. הנאשם הודה בעובדות ובעקבות כך, הורשע ונידון לשישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות. בנוסף, הוא חויב בתשלום פיצוי למתלוננים.

בת"פ 5070/03 מדינת ישראל נ' פלוני, הורשע אדם בעבירת האיום בכתב לרצח, לאחר ששלח מכתבי איום לעובדת סוציאלית ולשופטת שטיפלה בעניינו. הנאשם היה בתהליכי גירושין ועקב כך פעל להשגת הסדרי ראייה עם ילדיו. העובדת הסוציאלית והשופטת ניהלו הליך זה. בנובמבר 2004 מסר הנאשם למזכירות אגף הרווחה באזור מגוריו מכתב ובו הועלו דברי איום על חיי העובדת הסוציאלית והשופטת. הנאשם כתב כי התנהגות הגורמים המטפלים הייתה מרושעת ומתנשאת והגיעה עד כדי התעללות. בשל זאת, הוא חשש מפני אובדן שפיות ואלימות כלפי בני משפחתו.

לשיטתו, היה זה עדיף ופחות מזיק לו אלימות זו הייתה מופנית כלפי הגורמים המטפלים, גם אם האלימות תעלה לכדי רצח. השופטת בתיק בחנה את דברי האיום על פי המבחן האובייקטיבי וקבעה כי האמרות עלו לכדי איום. לשיטתה, לא היה מקום לראות באמירות הבעת דעה פילוסופית ואו להשלים עם מצב בו עובדי הציבור שיטפלו בענייני הנאשם, יעשו זאת תחת מסכת איומים על חייהם. לבסוף, היא השיתה עליו שלושה חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי.