קבלת דבר במרמה

עבירת קבלת דבר במרמה היא חלק מהעבירות בפרק ו' לחוק העונשין – עבירות המרמה, סחיטה ועושק. הערך המוגן בבסיס העבירה הוא חופש הרצון, חופש הפעולה והבחירה של המרומה. תוצאות העבירה יכולות להביא לפגיעה קשה בציבור, מפורסם בכך המקרה של מנכ"ל חברת חפציבה, בועז יונה, אשר הורשע בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ופעולתו הביאה להתמוטטות הכלכלית של חברתו. בגין מעשי המרמה הנ"ל, כלל רוכשי הדירות בפרויקטים שנבנו על ידי חברתו, איבדו את דירותיהם ואת השקעתם הכספית.

עבירת קבלת דבר במרמה מוגדרת בסעיף 415 לחוק העונשין. ההגדרה מופיעה כך: "המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים". זוהי עבירה תוצאתית, הכוללת מספר רכיבים. הפעולה שבבסיס העבירה הינה "קבלת דבר". מדובר בקבלה פיזית של חפץ מטלטל או זכייה בדבר שאינו מוחשי בעקבות הצגת טענה כוזבת. ההגדרה הקבועה בחוק ל"דבר" כוללת מקרקעין, מטלטלין, זכות וטובת הנאה. על פי ההלכה המשפטית כיום, אין הכרח כי "דבר" יהיה דבר מה חומרי. קרי, הכוונה היא לכל דבר המביא להנאה, או נותן סיפוק, בין אם נפשי ובין אם גופני. בנוסף, "דבר" יכול להיות הישג או יתרון שלא נובע רק מאינטרס כלכלי רכושי. כמו כן, מרכז הכובד בעבירה זו הוא בקבלת דבר באמצעות טענה כוזבת, או הישג למרמה. אין הכרח כי למרומה יגרם חסר כלשהו, בין אם כלכלי ובין אם נפשי.

ההגדרה ל"מרמה" קבועה בסעיף 414 לחוק העונשין. מדובר על טענה עובדתית בעניין שבעבר, הווה או עתיד, הנטענת על ידי טוען אשר יודע שהיא אינה אמת, או שאינו מאמין שהיא אמת ומטרתה להביא אדם אחר לידי מעשה או מחדל. מעשה מרמה כולל גם מחדל. קרי, שתיקה והעלמת עובדות מהותיות, אשר היה על הטוען לגלותן. לחלופין, הצגה חלקית של העובדות תעלה לכדי מרמה. כאשר האדם המרמה אינו יודע כי מדובר בטענה כוזבת, לא ניתן להאשימו בעבירה זו. יש צורך בקשר סיבתי ממשי בין פעולת המרמה לבין התוצאה של קבלת הדבר. העונש לצד עבירה זו הוא עד שלוש שנות מאסר. במידה והעבירה נעברה בנסיבות מחמירות, העונש הוא עד חמש שנות מאסר בפועל.

נסיבות אלו יכולות להתקיים כאשר העבירה נעברה תוך כדי ביצוע עבירה אחרת, בשל מעמדו המיוחד של העבריין כלפי זהות הקורבן – למשל, עו"ד המרמה לקוח, או בשל תחכומה של המרמה, היקפיה, ממדיה, התכנון, השיטתיות ומשך המרמה. על מנת להאשים בגין עבירה זו, צריך שיהיה קורבן שיטען למרמה. כלומר, לא ניתן להאשים אדם בקבלת דבר במרמה מקהל קורבנות לא ידוע.

דוגמאות מהפסיקה:

אישום בגין קבלת דבר במרמה בשל חוסר יכולת להאשים בגין עבירה אחרת – בת"פ 2741/03 מדינת ישראל נ' סער, הורשע מנכ"ל אגודת העיתונאים לשעבר בעבירה. הוא ניהל באמצעות האינטרנט שיחות עם נערה בת 15 וחצי תוך כדי התחזות לנער בן 17. למעשה, באותה תקופה הוא היה כבן 65. במהלך השיחות השניים פיתחו מערכת יחסים והליטו להיפגש כאשר הנערה תגיע לגיל 16. זמן קצר לפני הפגישה, הנאשם גילה לנערה כי הוא בוגר מכפי הנטען, אך לא חשף את גילו האמיתי. הם נפגשו וקיימו יחסי מין. נגד המנכ"ל הוגש כתב אישום בגין קבלת דבר במרמה, משום שקיום יחסי מין עם נערה מעל גיל 16 לא מהווה עבירה פלילית.

אישום בגין קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – בע"פ 2597/04 אריה רויטמן נ' מדינת ישראל, היה מדובר על מקרה בו עורך דין ייסד שורת ארגונים על מנת להעביר כספים מרוסיה. הוא היה אמור לסייע לעולים חדשים להוציא כספים שהופקדו ברוסיה, ולכן יצר מצג לפיו הוא עוזר להם באמצעות קבלת הלוואה מטעמם. בשלב מסוים, הוא החל בהוצאת כספים מרוסיה והשקיע אותם במקומות שונים על דעת עצמו. עורך הדין גלגל סכומי עתק ולבסוף, לא הצליח להחזיר את הכספים הללו. התוצאה הייתה שאותם אנשים אשר סמכו עליו, נותרו ללא פרוטה. בית המשפט פסק כי הנסיבות המחמירות במקרה זה היו שיטתיות הפעולות, התחכום, התכנון, משך הזמן והתוצאה הקשה של המעשים.