אלימות כשיקול לחומרה בגזר דין פלילי - גזר הדין בפרשת אריק קרפ

ב-14 לאוגוסט 2009 טייל אריק קרפ ז"ל עם אשתו ובתו בטיילת ליד הים בצפון תל אביב. בעקבות תקיפה של מספר בני נוער, מצא קרפ את מותו באופן אכזרי במיוחד. נסיבות המוות המחרידות תוארו בהכרעת הדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. השופטים תיארו את תקיפתו של קרפ כ"אקסטזת אלימות מבעיתה" כאשר חבורת הצעירים תוקפת את המנוח בצוותא, בבעיטות נמרצות, מכות ואגרופים. קרפ ניסה להתנגד ולברוח, אך פעם אחר פעם הטילו אותו תוקפיו על הרצפה והמשיכו במסע האלימות המתפרץ.

בתום שמיעת הראיות, הורשעו שלושה מן התוקפים בעבירות הבאות - הריגה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ותקיפה בנסיבות מחמירות. נאשם נוסף הורשע גם בתקיפתה של אחת מבנות החבורה בעקבות בקשתה לחדול מתקיפתו של המנוח. עם זאת, הנאשמים זוכו מעבירת הרצח אשר יוחסה להם בכתב האישום. תסקירי שירות המבחן אשר נערכו בעניינם של הנאשמים העלו את התמונה הבאה:

הנאשם הראשון היה קטין בן 17 בעת האירועים, גדל בבית נורמטיבי ומבוסס כלכלית, למד בבית ספר תיכון והיה תלמיד חרוץ ומשקיע אשר שאף להמשיך ללימודים אקדמיים. הנאשם השני היה בן 25 בעת האירועים, לחובתו הרשעות קודמות של החזקת סכין או אגרופן למטרות איומים, הסעת שוהים בלתי חוקיים והחזקת סמים לצריכה עצמית. עד למעצרו ניהל נאשם זה אורח חיים תקין ועבד למחייתו בעבודות בניין. נסיבות חייו עם זאת, לא היו פשוטות. מאז גיל 7 שרוי אביו במצב סיעודי קשה (בשל תאונת דרכים). כמו כן, הנאשם - בעודו קטין - נאלץ לצפות ברצח אימו בידי אחיה על רקע "כבוד המשפחה". הנאשם השלישי היה בן 20 במועד האירועים, ללא הרשעות קודמות, אך במקביל להליך זה התנהל משפט פלילי בעניינו בגין החזקת סכין, הפרעה לשוטר ואיומים. מדובר בצעיר אשר הפסיק את לימודיו בגיל 15 והחל לעבוד בבניין.

הנאשמים הביעו צער על מותו של קרפ, אך באותה העת לא נטלו אחריות על מעשיהם וניסו להקטין את חלקם, כל אחד בתורו. שירות הנבחן, בעקבות ההכחשה וחומרת המעשים, נמנה מלתת המלצה כלשהי בעניינם. ב"כ התביעה ביקש להטיל על הנאשמים עונש ממושך ומצטבר, וזאת על מנת להכות גלים ולהעביר מסר הרתעתי, לא רק לנאשמים, אלא גם לנאשמים פוטנציאלים. כמו כן, התביעה ביקשה להשית על הנאשמים פיצוי למשפחת המנוח על פי הסכום המקסימאלי הקבוע בחוק.

"הקלות הבלתי נסבלת בה נקטלו חיי אדם"

בית המשפט התייחס לחומרת המעשים, בבואו לגזור את דינם של הנאשמים. "לא ניתן להישאר אדישים לקלות הבלתי נסבלת בה נקטלו חייו של אדם, איש משפחה מסור ביותר, על לא כל עוול בכפו", נכתב בגזר הדין, "בחירת הקורבן הייתה אקראית. כל חטאו שפגש באותו לילה את חבורת הפורעים. האפשרות שאדם הולך לתומו בחוף הים בעירו, שאמור להיות מקום בטוח, יותקף באכזריות במכות עד מותו – היא אפשרות בלתי נסבלת ובלתי מתקבלת על הדעת". ועוד, "לא נתפס כיצד בדקות הארוכות בהן הותר דמו של המנוח, לא התעשת איש מהנאשמים ולא ניצת בהם ולו שביב של חמלה".

הלכה פסוקה היא כי גזירת דינם של מורשעים בעבירות אלימות, קל וחומר – רצח והריגה, נגזרת לא אחת ממידת האכזריות אשר אפיינה את המעשה. השופט חשין, בע"פ 8314/03, רג'אח שיאד בן עוואד נ' מדינת ישראל (תק-על 2005 (2), 3016), כתב בעניין זה: "עלינו למוד את הרחמים שבלבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. ככל שיעצם מעשה האלימות, כן תוארך תקופת המאסר". כמו כן, קדושת החיים הינה עיקרון אשר משמש בעבירות המתה כנר לרגליו של בית המשפט. במקרה דנן, נכתב בגזר הדין, עיקרון קדושת החיים "נרמס וחולל ברגליים גסות עד כי קשה להעלות על הדעת זלזול בוטה יותר בחיי אדם".

בסופו של היום, בית המשפט גזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
26 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרם.
24 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעברו במשך שלוש שנים (מיום השחרור) עבירת אלימות מסוג פשע.
12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעברו במשך שלוש שנים (מיום השחרור) עבירת אלימות מסוג עוון.
פיצויי בסך 100,000 שקלים, מכל אחד מהנאשמים, למשפחת הקורבן.