עבירת סחיטה וסחיטה באיומים

בעבר, רווחה התפיסה כי עבירת הסחיטה מבוצעת על ידי ארגוני פשיעה שונים. כיום, מדובר בתופעה רחבה המבוצעת על ידי אנשים נורמטיביים, ומספר כתבי האישום המוגשים בגינה רב. רק לאחרונה הודתה הזמרת מרגלית צנעני בעבירה זו. צנעני נעצרה בחשד לסחיטה באיומים של אמרגנה, על מנת לגבות ממנו כספים. במסגרת עסקת הטיעון שנחתמה בין הזמרת לפרקליטות, הושתו עליה שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

סעיף 428 לחוק העונשין קובע כי סחיטה הינה איום על אחר בכתב, בעל פה, בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופו או בגוף אדם אחר, בחירותם, רכושם, פרנסתם, שמם הטוב או בצנעת הפרט, המניע את האדם לעשות מעשה או להימנע ממעשה שהוא רשאי לעשותו. הטלת האימה על האדם יכולה להיעשות בכל דרך - אמירות מפורשות, התנהגות וכו' אולם, המטרה הסופית צריכה להיות הנעת האדם לעשיית מעשה כלשהו.

קרי, האיום הוא אחד ממרכיבי העבירה המרכזיים. האיום גורם לפחד אצל הקורבן, בשל התגובה שעלולה להגיע אלמלא הציות למאיים. בפסיקה נקבע כי מבחן האיום הינו אובייקטיבי, על פי האדם הסביר. כלומר, רק התנהגות אשר מובילה לזריעת פחד ומורא בלבו של כל אדם רגיל, תחשב לאיום. אין די בהרגשתו האישית של הקורבן במהלך האירועים. העונש לצד עבירה זו הוא עד שבע שנות מאסר בפועל. בנסיבות מחמירות, העונש יכול להגיע לתשע שנות מאסר בפועל.

מה בין מתן עצה או אזהרה לבין סחיטה באיומים?

בע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל, נקבעו שני מבחנים להבחנה בין סחיטה באיומים לאזהרה או עצה. הראשון הוא מבחן השליטה – האם לדובר שליטה או השפעה על אפשרות התממשותה של הסכנה עליה התריע. כאשר התשובה היא חיובית, הרי שיש לראות את הדובר כמאיים ולא כמזהיר. המבחן השני הינו מבחן המהות. זהו המבחן המכריע לבדיקת קרות האיום. קרי, יש לבדוק את ההקשר בו נאמרה האמירה בעיניים אובייקטיביות ומכך ללמוד האם מדובר בסחיטה באיומים.

מבחן נוסף שהוצע בע"פ 6368/09 מתן זקן נ' מדינת ישראל הינו מבחן ההקשר. על פי מבחן זה, יש לבדוק שלוש שאלות. ראשית, מה נאמר. שנית, מי אמר את האמירה. שאלה זו בודקת את הקשר בין הנאשם לבין מעשה האיום וכך ניתן ללמוד על אופי מעשה. השאלה השלישית, מדוע נאמר הדבר. מטרתה לבחון את הכוונה מאחורי האמירה. לאחר שקלול שלושת התשובות, ניתן לקבוע האם מדובר בסחיטה באיומים או במתן עצה או אזהרה.

דוגמאות מהפסיקה:

סחיטה באיומים בקרב ארגוני פשיעה – חברי ארגון פשיעה נהגו לסחוט אנשי עסקים באופן שיטתי ולאורך זמן. מעשי הסחיטה היו עבורם "משלח יד" ודרך חיים. במעשים אלו, הם הטילו אימה על סביבתם וגרפו סכומי עתק. בית המשפט החמיר בעונשם של חברי הארגון עקב חומרת מעשיהם ובהתאם לחוק ארגוני הפשיעה אשר חוקק בשנת 2003.

סחיטה בידי רופא – מנהל מחלקת ניתוחי לב בבית החולים איכילוב הורשע בגין עבירת הסחיטה ועבירות נוספות עקב התניית ממתן הטיפול הרפואי בקבלת תשלום מהמטופלים שלא כדין. נפסק כי התנהגותו של הרופא והתנהלותו בדרך זו לאורך זמן לא התיישבו עם חובותיו כרופא, וכאדם בכלל. לבסוף, הושתו על הרופא שש שנות מאסר.

סחיטה באיומים על ידי נאשם בהליך פלילי – אדם אשר מסרו את שמו למשטרה, נהג להגיע לחנותו של מוסר השם, ולדרוש ממנו סכום כסף בסך 1,500 דולר "כפיצוי", במשך חמישה חודשים. אותו אדם נהג לאיים על הקורבן בביצוע מעשי אלימות במעמד הסחיטה, ואף באחת מהפעמים הוא הגיע לחנות כשבאמתחתו סכין. על הנאשם הושתו 28 חודשי מאסר בפועל.