מהי עבירת סחר בבני אדם לעיסוק בזנות?

סחר בבני אדם קיים כבר מראשית ההיסטוריה האנושית. לכאורה, ניתן לשער כי לאור חיזוק מעמדו של כבוד האדם וההתנגדות לתופעת הסחר, היקף התופעה יצטמצם, אך לא כך הדבר. גם במאה העשרים ואחת, יש הסוחרים בבני אדם. סחר זה מוגדר כביצוע כל גיוס, מתן מחסה, העברה או קבלה של בני אדם לצורך ניצולם. הניצול יכול לבוא לידי ביטוי בהעסקה בזנות, עבדות או בתנאים הדומים לעבדות ובסחר באיברים להשתלות. קבלתם של בני האדם יכולה להיעשות על ידי שימוש בכוח, איום, כפייה, חטיפה או הונאה. לעיתים, עולה הטענה כי ניצול האדם נעשה בהסכמה. אולם, על פי קביעת האו"ם בעניין, הסכמה של קורבן סחר לא תחשב לכזו כל עוד התקבלה תוך ניצול מעמדו הנחות של הקורבן. בפעולה זו, הסוחרים רואים את האדם המנוצל כחפץ, שולטים בחייו ושוללים את חירותו.

בסעיף 377א לחוק העונשין קבוע האיסור על סחר בבני אדם. העונש לצד עבירה זו הינו 16 שנות מאסר בפועל. אין נפקא מינה מה מטרת הסחר: נטילת איברי גוף, פונדקאות, עבדות או מעשי זנות. יתרה מזאת, אין הבדל אם התקבלה תמורה בעד העסקה או שלא. יש לציין כי מרבית קורבנות הסחר לשם זנות הינן נשים. זאת עקב מעמדן החברתי הנמוך יחסית והדרישה בשוק לצרכי זנות, שהופכת אותן ל"מצרך" מועדף. עד תחילת שנות ה-2000, מדינת ישראל התעלמה כמעט לחלוטין מתופעת הסחר למטרות זנות.

במאי 2000 הוכנס תיקון לחוק העונשין, במסגרתו נאסר במפורש לסחור בבני אדם למטרות זנות. עם זאת, כאמור, היקף התופעה לא הצטמצם. משכך, בתי המשפט רואים עבירה זו בחומרה יתרה. שכן, היא מבטאת את תחלואי החברה – תופעה של "יבוא" נשים ממדינות מסוימות להעסקתן בזנות. לא זו אף זו, הבאתן לארץ מלווה בהתנהגות בזויה מצד הסוחרים כלפי אותן נשים, שכל רצונן הוא להתפרנס. מדיניות ההענשה במקרים אלו הינה קשה ומבטאת את ההוקעה החברתית של התופעה.

העבירה בראי בית המשפט:

בתפ"ח 1036/03 מדינת ישראל נ' פלוני, הורשע פלוני בעבירה של סחר בבני אדם לשם זנות ונגזרו עליו 11 שנות מאסר בפועל. על פי העובדות, במהלך חודש אפריל 2002, הגיע פלוני לתחנת משטרה בבת ים וביקש לשחרר בערבות ארבע שוהות בלתי חוקיות שהובאו לארץ על ידי סוחרי נשים והיו צפויות לגירוש. פלוני יצר מצג שווא בפני השוטרים, לפיו הוא הכיר אחת מהנשים ולכן ביקש להפקיד ערובה כנגד שחרורן. לאחר הפקדת 20,000 ₪, הותר לו לשחרר את כל ארבעת הנשים. אז, הוא העסיקן בזנות בתנאים מחפירים. השופט קבע כי גם אם פלוני לא הביא נשים אלו ארצה למטרות זנות, הרי שהוא ראה בהן "חפץ" העובר מסוחר אחד למשנהו וביקש למכור אותן על מנת להפיק רווח מהיר. בנוסף, מעשיו היו מתוכננים מראש, עוד טרם הגעתו לתחנת המשטרה, תוך שהוא ניצל את היכרותו עם המערכת המשפטית על מנת להביא לשחרור הנשים.

בת"פ 290/01 מדינת ישראל נ' איתי פישר ואח', הורשעו שלושה נאשמים בעבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות. תחילת הפרשה הייתה בהברחת המתלוננת, ילידת אוקראינה לארץ בספטמבר 2000. היא הוברחה דרך גבול מצרים לשם עבודה בזנות. בזמן שהותה בישראל, היא נמכרה לאדם אחר שאף נשא בהוצאות נסיעתה והברחתה. הוא הורשע בעבירות של קניית אדם ומכירתו לצורך העסקתו בזנות. אותו אדם מכר את המתלוננת לנאשמים בפרשה דנן לצורך העסקתה בזנות לתקופה מוגבלת. רווחיה הועברו לידי הנאשמים ובחודש אוקטובר 2000 הם מכרו אותה לאדם נוסף, לצורך העסקתה בזנות. על הנאשם הראשון הושתו 42 חודשי מאסר בפועל ועל הנאשם השני, 15 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, השניים חויבו בתשלום קנס בסך של 20,000 ₪.