גרימת חבלה חמורה - מהן דרגות העבירה?

ע"פ 48/12

גרימת חבלה חמורה לגופו של אדם הינה עבירה אשר יש לה ארבע דרגות חומרה. הדרגה הקלה ביותר הינה תקיפה הגורמת חבלה ממשית, וזאת לפי סעיף 380 לחוק העונשין. אחריה, נמצאת עבירת הפציעה לפי סעיף 334 לחוק. דרגה גבוהה יותר הינה חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. הרמה הגבוהה ביותר של עבירה זו הינה חבלה בכוונה מחמירה על בסיס סעיף 329 לחוק.

ההבחנה בין פציעה לבין חבלה חמורה תלויה אפוא במידת חומרתה של החבלה. סעיף 34כד לחוק מגדיר לעניין זה את המונחים הרלבנטיים. על פי סעיף זה, חבלה חמורה הינה חבלה אשר עלתה כדי חבלה מסוכנת או חבלה אשר פגעה ו/או הייתה עלולה לפגוע קשות (או לתמיד) בנוחיות הנחבל או בריאותו. חבלה חמורה הינה גם חבלה אשר גורמת למום או פגיעת קבע קשה באחד האיברים, החושים או הקרומים של הנחבל. מבחינת חבלה מסוכנת, מדובר בחלה אשר יש בה סכנת נפשות. המונח פצע מוגדר בחוק כ"דקירה או חתך אשר בוקעים או מבתרים קרום חיצוני של הגוף שניתן לגעת בו מבלי לבתר או לבקוע אותו".

דוגמא להחמרה במסגרת ערעור

להלן דוגמא לקביעה בין רמותיה השונות של חומרת העבירה לעיל. עסקינן בכתב אישום שהוגש כנגד אדם בגין עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, הנאשם נכח במועדון סנוקר כאשר התפתחה במקום קטטה. בשלב מסוים, המתלונן ביקש להפריד בין הניצים. בתגובה, הנאשם נטל מאחד המעורבים סכין ודקר את המתלונן פעמיים בבטנו.

בית המשפט המחוזי קבע כי יש להרשיע את הנאשם, אך רק בגין עבירה מסוג "פציעה בנסיבות מחמירות" ולא בשל "חבלה חמורה בנסיבות מחמירות". בית המשפט קבע כאמור משום ש"התביעה לא הציגה ראיה בדבר הסכנה אשר הייתה כרוכה בפציעה שנגרמה למתלונן, או משמעויותיה הרפואיות מבחינת הנחבל, חומרתה, וזמן ההשפעה שהייתה לה על האחרון". המדינה הגישה ערעור על הכרעת הדין.

המדינה טענה כי עסקינן בחבלה אשר הייתה עלולה לפגוע באופן קשה או תמידי בבריאות הנחבל. לחילופין, נטען כי היה ניתן לקבוע כי מדובר בחבלה חמורה וזאת משום שהחבלה פגעה קשות בנוחות המתלונן. בית המשפט קבע כי יש לשים לב לעניין החלופה הראשונה וזאת משום שהתביעה אינה יוצאת חובתה כאשר הוכח שהעבריין השתמש במכשיר שהיה יכול לגרום לחבלות חמורות, אך חבלות כגון דא לא נגרמו במקרה הנדון. כמו כן, המדינה יכולה להוכיח את טענותיה בסיטואציות אלה על בסיס עדות מטעם גורם רפואי או חוות דעת רפואית. בסופו של היום, עם זאת, שיקול הדעת נתון לבית המשפט.

בית המשפט העליון, אשר דן בערעור, קבע כי דין להתקבל. נקבע כי גם אם היה ניתן להניח שהחבלה המדוברת לא הייתה חבלה אשר הייתה עלולה לגרום ל"פגיעה קשה וצמיתה בבריאות המתלונן", הרי שהיה ברור שהיא אכן פגעה קשה בנוחותו. הנאשם דקר את המתלונן פעמיים בבטנו וזה נאלצה לעבור ניתוח בהרדמה מלאה ולהיות מאושפז בבית החולים במשך שלושה ימים. אי לכך, נקבע כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את הנאשם בחבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 335+333(א)(1) לחוק העונשין.